etingerמגיל צעיר, הספרות היא חלק בלתי נפרד מחיי. בתואר הראשון התמחיתי בספרות עממית (המשך טבעי להתנדבות באסע"י מגיל 14), ובתואר השני התמחיתי בספרות המדרש והאגדה. לימודי אלו התגלו כהכשרה הכרחית לחקר ספרות ימי הביניים בלימודי הדוקטורט – אולם לתחום זה, אותו אני חוקרת עד היום – הגעתי 'במקרה', רק לאחר תום התואר השני, מתוך שניסיתי לחבבו על תלמידי תיכון אותם לימדתי, ונשביתי בקסמו. בעבודת הדוקטור חקרתי את 'ספר תחכמוני' של יהודה אלחריזי ומאז אני חוקרת את ספרות המקאמה העברית ואת שירת ימי הביניים, בעיקר מהתקופה הפוסט-קלאסית. אני מתברכת בכך שניתן לי לעבוד במה שאני אוהבת, ומקווה להדביק באהבת התקופה וספרותה תלמידים רבים.

פרסומים:
http://www.taupress.tau.ac.il/index.php?cat=3&name=all&book=1061&state=&nav=3 מטרת הספר, לדברי אבן חסדאי בהקדמה, היא להעיר את הקוראים "מִשְּׁנַת הַכְּסִילוּת / וּמִתַּרְדֵּמַת הָעַצְלוּת". הוא רואה בספר רפואה, ומכנה אותו בשם "'רֶוַח וְהַצָּלָה', / כִּי יַצִּיל עָנִי מִשַּׁחַת". בה בעת, העיון עצמו מצומצם להבאת ידע כללי ו'תרבותי' (ולא יסודי ומעמיק), בחינת עיקר בלבד, למשכיל ולתאב ההשכלה. מטרה זו הולמת את הכוונה לחנך קהל קוראים ולהכשירו לנהל את חייו בתבונה, המאפיינת את ספרות ה'אדב'.
http://www.piyut.org.il/articles/833.html 
הדימוי הציורי של ה'שרים' שפיהם מלא מים אינו מלמד על שתיקה בלבד. האוכל המשובח היה חלק בלתי נפרד ממשתאות הגן, וכאן נרמז שהמים תפסו את מקומו. אמנם ישנם לחם ומאכלים – אך כיוון שבלא יין לא ניתן לאכלם, משתמע כי כשלעצמם אינם טעימים ונעימים לחך. המוטיב של מתן אוכל שלא ניתן לאכלו או העדר אוכל בכלל, שכיח בשירת הלעג על קמצנות המארחים. שירה זו היתה נפוצה בספרות הערבית וממנה עברה לספרות העברית, כגון ר' אברהם אבן עזרא בתחילת המאה ה-י"ב: "הַקַּנְקָן רֵיקָן בְּלִי יַיִן / וְהַגְּבִינָה גְּנוּבָה בְּלִי זַיִן". בדומה לכך מספר שער ל"ד ב'ספר תחכמוני' ליהודה אלחריזי (1165 1125) על אודות סוחר קמצן המזמין אורח לביתו, אך מלעיטו בתיאורים במקום במזון, בין היתר באמרו על המים שבביתו: "שִׂים לִבְּךָ אֲדוֹנִי לְאֵלּוּ הַמַּיִם / כִּי תַאֲוָה הֵם לָעֵינַיִם / כְּאִלּוּ הֵם דְּמָעוֹת יְצוּקִים / מֵעֵינֵי חוֹשְׁקִים / זַכִּים וְצַחִים / כִּבְדֹלָחִים לַחִים / וּכְחוּטֵי כֶסֶף נִגָּרִים / וּכְשֶׁלֶג קָרִים / מִנְּהַר פְּרָת שְׁאָבוּם / וּבִכְלִי שֹׁהַם כָּל הַלַּיְלָה עֲזָבוּם / וּבַבֹּקֶר דָּמוּ לְשִׁכְבַת הַטַּל / בְּעֵת עַל לְחִי שׁוֹשַׁן יִזַּל".

קורסים: מבוא לשירה העברית בימי-הביניים
סוד הפיוט
גילויה של סאטירת המעמדות הנוצרית בספרות העברית בימי הביניים