אריאלה גולדמינץ
ההחלטה להירשם לתכנית היתה החלטת בין-רגע, אבל נהניתי מכל רגע של הלימודים. למדתי להיות כותבת טובה יותר ובעיקר קוראת טובה יותר. במערבולת הרעש וההבל המקיפים אותנו, בעוצמות הולכות וגוברות, נחשפתי לקולות אחרים, על-זמניים, מרחיבי אופקים, יצירתיים ומרתקים, ובתוך כך למדתי לחלץ גם את הקול האישי שלי. העולם שנחשפתי אליו, זה של הספרות והיצירה, ממשיך להעשיר את חיי גם עכשיו, שנים לאחר שסיימתי את לימודי.



נטע דר
מפרספקטיבה של 8 שנים-
החוג לכתיבה יוצרת נשמע חוג בו לומדים לשייף את המילים, אך דווקא הלמידה שמעבר למילים, התהליכים התודעתיים המתגלים הם שגורמים לי להתגעגע.
המילים, והמבע משתכללים כמו מעצמם, ואיתם... משתכללת הקריאה, האמפטיה, היכולת להשהות עצמך מעט ולהתבונן, מתפתח הצורך באיכות ומשמעות לא רק בצורה ובשיוף. 
בעולמנו היצרני והלהגני, זו למידה משמעותית ואמות מידה שעוזרות לי אפילו בשיעור התעמלות.
וכשצומחות הכנפיים זה די כואב
כל הטוב



סיגל זהבי
התוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה אפשרה לי להעשיר את הידע שלי בספרות ולשפר באופן משמעותי את מיומנויות הכתיבה שלי. למדתי, שהספרות מנהלת משא ומתן עם העולם הסובב אותה, אך אל לה להיות מניפסט סוציולוגי-פוליטי. למדתי, שכדי לכתוב עליי לקרוא ולקרוא, וכי עליי לצאת מתוך הקונקרטי אל האוניברסלי, שהרי אין טעם בסיפור חיי שלי, אם אין לו הד בעולם. למדתי לדייק חוויה במילים ולזרוע שתיקות מבורכות.
בעיקר למדתי לשאול את היד הכותבת שאלות. למשל, מהי נקודת המבט של הדובר, איזה לכלוך דבק בכל מילה, איך אוכל להימנע מפוזות ומניירות, מרחמים עצמיים, מרכילות ואיך אשמר מסנטימנטליות עודפת ואתפוס מרחק. בעקבות הלימודים אני מנסה היום להשתיק את הקול הפנימי שבי, שבכולנו, זה שמשתוקק שהעולם יישא אותו על כפיים ויעשה לו "לייק".למדתי לקבל ביקורת נוקבת, לאסוף את עצמי ולשוב לזירה.
בעיניי כתיבה היא מחויבות לעבודה קשה וחסרת פשרות. בשירה זו המחויבות להתבונן פנימה, לקיים דיאלוג אמיץ וכן עם עצמי, למצוא את הקרקע הפנימית ביותר ולהזין אותה כדי שאוכל להצמיח מתוכה, מתוכי, יצירות.
אני שמחה על ההזדמנות שנפלה בידי לקחת חלק בתוכנית ומודה בכל לבי למוריי.



נעה שנדר
הלימודים בחוג לכתיבה יוצרת הקפיצו אותי בכמה מעלות, למעשה העבירו אותי לרמה אחרת בכלל של כתיבה והתייחסות לכתיבה שלי – אולם כל זה נקנה בייסורים רבים. אחרי השנה הראשונה נזקקתי לטיפול של חמישה חודשים על מנת להחזיר לעצמי את הביטחון האישי ביכולת שלי לכתוב. המשכתי לשנה השנייה, בשיניים חשוקות,  וקרה לי כמאמר – מה שלא הורג אותך מחשל אותך. ואכן התחשלתי, למדתי לקחת ביקורת, גם קטלנית – למקום בונה, למדתי לעבוד בעצמי ללא עזרה או הדרכה. כך העיסוק בכתיבה הפך מחלום למעשה. זה לא היה קורה, כנראה, בלי הסדנא לפרוזה.


 
טלי וייס
הלימודים בתוכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות היו מהנים מאד והעמיקו את אהבתי לספרות. יצאתי למסע של גילוי עצמי בכתיבה ורכשתי ידע ספרותי שלא יסולא בפז. התכנים המרתקים של הקורסים התיאורטיים בשילוב סדנאות כתיבה מקצועיות, יצרו את המארג הנפלא של התוכנית הזו, שעליה אני ממליצה בחום. במהלך הלימודים קיבלתי כלים רבים לחיים, מכיוון שעם הכלים בהם אנו ניגשים לספרות, ניתן לגשת אל העולם.
המורים הטובים בתוכנית עודדו את היצירתיות של תלמידיהם והתקופה זכורה לי כתקופת כתיבה פורייה. אין לטעות ולחשוב שהכל בא בקלות, אבל כשיש לך מורה טוב, אתה מוציא יותר מעצמך.
התקופה היצירתית בלימודיי דחפה אותי להוצאת ספר שיריי השני ואני ממשיכה לכתוב באופן שוטף וללמד.
תודה לצוות על העומקים שגיליתי בזכותכם בתכנים הספרותיים ובתוכי.

 

גיא פורת
בשנתיים שלי במסלול לכתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית והשוואתית של אוניברסיטת חיפה למדתי לדייק את הכתיבה שלי. למדתי מתי לאפשר לה להשתולל, ומתי דווקא רצוי לרסן ולהרגיע, מתי אני מתקרב בכתיבה שלי לאמת ומתי אני מאבד אותה תחת הררים של מלל מתחכם או קובר אותה תחת מפולת קלישאות. למדתי להכיר בכך שהיא איננה מושלמת ועם זאת שהיא כל הזמן יכולה להשתפר (עם קצת עזרה שלי). למדתי שהיא יכולה להמציא את עצמה בכל פעם מחדש, להיות דרמטית, שירית או סיפורית ולהישאר נאמנה לעצמה. למדתי שהיא זקוקה לקצת יותר מכשרון. הכתיבה. ואת הקצת הזה קיבלתי במנות גדושות ממורי וחברי בסדנאות הכתיבה. כותב ומתגעגע. 



ענת קרטס
כשהגעתי למסלול לכתיבה, הייתה לי ציפייה שאצא משם סופרת מדופלמת. זה לא קרה. אמנם אני כותבת ויש תקופות שאפילו הרבה, אבל כדי להפוך לסופר, צריך פשוט להגיד "אני סופר" ולקוות שהעולם יחתום על זה. אז אחרי שהבהרתי מה לא קרה כאן, אכתוב מה בכל זאת כן קרה.
בשיעורי הכתיבה נהניתי מהשיתוף והחשיפה של חבריי ללימודים וגם מהיחס הרציני ומרחיב הדעת של המנחים. המפגש הבלתי אמצעי עם אנשים שיש להם כל כך הרבה ידע, עם ניסיון בהנחיה, הרשים אותי בזמנו, אבל הגישה והטכניקה שנחשפתי אליהן, מחלחלים עד היום.
בשנה האחרונה הרחבתי את תחומי ההוראה שלי, ואני מלמדת גם ספרות. אני חושבת שהשנתיים במסלול לכתיבה, הפכו אותי למורה יותר פיקנטית. השאלות והדיונים שעוררתי בשיעורים שלי, התייחסו לתכנים, אבל לא פחות מכך למנגנונים של כתיבתם. ראינו איך הכותב מנווט את חוויית הקורא, במלים אחרות, התבוננו גם בטכניקות הספרותיות, דבר שאנחנו לא מורגלים בו כקוראים. נדמה לי שהמהפך שעברתי כקוראת, הוא בזכות הלמידה בסדנאות הכתיבה. רונית מטלון, בסדנאות כתיבת הפרוזה, הצהירה שבסדנה שלה נלמד לקרוא, ואני מרגישה שנתרמתי מאוד כקוראת, בתהליך של פעפוע ארוך, שכאמור, נמשך עד היום, וגם ככותבת, אני חושבת שאני עושה את זה באחריות גדולה יותר כלפי הקורא (ולשמחתי, לאחרונה חזרתי לכתוב שירה וגם להנאתי העצומה).
במהלך הלימודים נדרשנו לכתוב טקסטים, ובשיעורים קראנו אותם יחד והתייחסנו אליהם. זה כשלעצמו מעודד כתיבה, וזה יופי. כחובבת אדרנלין, אני יכולה להעיד שבסדנאות הייתה רוח יצירה, וזה היה פשוט כיף. אז למי שאוהב את הריגוש שבכתיבה ובמשוב עמיתים - זה מקום מצוין לשהות בו.



נורית ברנהיים
כשהייתי בכתה ג' במשרד החינוך החליטו שבמקום ציונים במספרים, המורים יכתבו הערכות מילוליות. באותה שנה, המורה שלי אילנה כתבה לי בתעודה: "מי יתן ויהיו דברייך קרדום לחצוב בו". והיא ידעה, וגם אני ידעתי, שאני אכתוב, אבל אבא שלי חשב שספרות זה לא מקצוע, וכך, בכל צומת שבה הייתי צריכה לבחור נתיב, ויתרתי על הכתיבה. ונהייתי מנהלת חשובה במקום. והיה לי אוטו, ומזכירה, ואנשים שהיו תלויים בי לפרנסתם, ולא הייתי מאושרת. אחרי גיל 40, כשהחיים נרגעו קצת, שוב התלבטתי מה ללמוד - פרקטי או אבסטרקטי :).. ובאתי לשיעור הפתוח שהעבירה רונית מטלון והתרגשתי. ומההיתרגשות, ידעתי שאני במקום הנכון.
היום, אני כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית והשוואתית, ועושה צעדים ראשונים בפרסום סיפורים וביקורות ספרות.
ואני שמחה.



נילי קלינגר
במהלך לימודי בחוג לספרות מסלול כתיבה יצירתית, שיפרתי את כתיבתי והתמקדתי בכתיבת שירה ובתום הלימודים יצא לאור ספר שירים שלי,
הלימודים המגוונים אשר שילבו סדנאות כתיבה בתחומים שונים, לצד קורסים תיאורטיים היו במינון נכון, שאפשר התנסות מעשית אצל יוצרים כל אחד בתחומו לצד חוקרי ספרות רציניים,
אני ממליצה בכל ליבי על הלימודים במסלול זה, לכל הכותבים והרוצים לשפר את כתיבתם תוך כדי התנסות חשובה ברמה רצינית ביותר,



יעקב זנדמן
אחת השאלות שכל אחד שואל את עצמו היא האם אפשר ללמד לכתוב? האם בכלל צריך? הרי כולנו יודעים את השפה. והתשובה כלל איננה פשוטה. שפע של סדנאות ותכניות כתיבה טוענות שכן. הן אף מבטיחות לעשות כן, ללמד אותנו לכתוב. מה שמייחד את התכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות הוא התשובה שהוא מציע. תשובה שאינה קלה, שדורשת השקעה רבה, ובסופו של דבר מזקקת את המרכיבים העיקריים הדרושים לכתיבה – האהבה וההתמדה. כי התשובה שמציעה התכנית היא קשה ופשוטה – לקרוא. לקרוא הרבה. לדעת לקרוא. להפוך את הקריאה לדרך חיים וצורת למידה. כי כתיבה ללא קריאה היא עץ ושורשים ללא אדמה. היא לא פוטרת מעבודות הגינה, מההשקיה ומהדאגה, אך היא מתחילה מן המקום שבו צומחות מילים. והן צומחות.



יצהר 
הרבה דברים למדתי בתוכנית הכתיבה של החוג לספרות, אבל נדמה לי שהחשוב ביותר הוא האמת. מהי האמת בכתיבה? המון דברים, אבל בעיקר ההתכווננות הנכונה, שאין בה מקום– או יש בה רק מקום מועט - ל'שׁוּפוּני' ול'מה יגידו', לפרובוקציות ולחנופה, שהם צדדים שונים של עניין אחד. במצב הכתיבה הנכון אתה מוחק משפטים שקריים שכתבת. זה קשה, אוי כמה זה קשה, אבל זהו בדיוק: סדנאות כתיבה לא יכולות ללמד אותך 'לכתוב טוב', אלא רק להעניק לך את הלך הנפש שמאפשר כתיבת אמת. הן לאיכולות ללמד אותך (וכאן אני נעזר במינוחים המדויקים של רונית מטלון) 'מיומנויות
כתיבה' וטכניקות לייצור טקסט 'קולח' ועלילה 'מתקתקת'; אבל הן יכולות ללמד אותך המון על בניית הקול המספר, על הקשר בין רגש לייצוגו הלשוני, ועל מהויותיהן – המורכבות מאוד! - של 'השפעה' ו'מקוריות'.
אן למוט כותבת: "בכל פעם שהסופרת איזבל איינדה מוציאה ספר חדש אני שמחה שאוכל לקרוא אותו, ואני עצובה משום שמחצית מהתלמידים שלי הולכים לכתוב כמוה". אז זהו בדיוק – סדנאות כתיבה לא יכולות ללמד אותך 'איך לכתוב' אבל הן יכולות לכוון אותך למקום שבו תכתוב אמת. ול'אמת' אין שום קשר לרמת הריאליזם של הטקסט; היא קיימת במרחב שבין ס' יזהר לאני פרו, אבל גם בין לאה גולדברג ומרי שלי.
חשוב לקחת בחשבון שהסדנאות – אם תקחו אותן, ואם תקחו אותן ברצינות –ישנו אתכם לא רק ככותבים אלא גם כקוראים. לגמרי. פתאום תהיו מין גלאֵי-שקר ספרותיים. יש לזה מחיר (ספרים שאתה יעיף בזעם אחרי עשרה עמודים), אבל הוא מוצדק לנוכח התמורה (היותך צרכן-טקסטים הרבה יותר חכם). ואתם יודעים מה? גם החיים החוץ-ספרותיים שלכם ישתנו. אני כמעט מבטיח.
התוכנית לכתיבה היא מסגרת פתוחה וגמישה (במונחים אקדמיים), שמאפשרת לכל סטודנט למצוא את הקורסים ואת המרצים שנוגעים ללבו ולשכלו, ופותחת אותו גם לקורסים עיוניים מצוינים. כמו בכל מערכת שאנשים מעורבים בה, גם כאן יש עניין של כימיה ולא רק אהבה ל'נושא', ונדרש זמן כלשהו כדי לאתר את המרצים שתרצה להמשיך איתם את דרכך.
ביקשו ממני לכתוב מעט וכתבתי הרבה. כאלה אנחנו, הכותבים. וגם לא מסוגלים בלי ציטוטים, נכון? אז הנה, רק עוד אחד, וקצר, שמסכם בעצם את כל מה שרציתי לומר. זהו ברנר, שמצוטט אצל עגנון: "וכי איני יודע שזה בעל כשרון ומושל במכמני הלשון, אלא שיפה בעיני קורטוב אמת ולב טהור מכל מעשה הלשון".
בהצלחה.



במקום המלצה /רוני בר-גיל

הַגִּ'ירָפָה הִתְקַשְּׁתָה לִכְתֹּב שִׁירָה 
לַמְרוֹת שֶׁזּוֹ חַיָּה יָפָה,
מְיֻחֶדֶת, לֹא פְּשׁוּטָה.

לְמִי תְּסַפֵּר סִפּוּר וְרֹאשָׁהּ גָּבוֹהַּ מֵעַל עֲנָנִים? 
רַגְלָיהָ אֲרֻכּוֹת מִידֵי, גַּסּוֹת 
הַכַּפּוֹת לֹא אָחֲזוּ הֵיטֵב בְּעֶפְרוֹנוֹת מְחֻדָּדִים
טֶרֶם הוֹצִיאָה מִלָּה מִפִּיהָ – 
הֶעָנָן אֵלָיו דִּבְּרָה – חָלַף, וְשָׁט לוֹ הָלְאָה.

הֲלָכָה הָאֻמְלָלָה אֶל קַבְרָנִיוֹת הַקֶּסֶם – הַנְּמָלִים הַחֲרוּצוֹת.
יָפֶה יָפֶה גְּוִיּוֹת שְׁחֹרוֹת קְטַנּוֹת הֵן מְסַדְּרוֹת עַל הַדַּפִּים הַלְּבָנִים. 
יוֹם וָלֵיל יָשְׁבָה הַגִּ'ירָפָה לְיַד הַקֵּן, רַגְלָיהָ מְקֻפָּלוֹת
מִתְבּוֹנֶנֶת, לוֹמֶדֶת, מְצָרֶפֶת זוֹ לְזוֹ נְמָלִים קְשִׁישׁוֹת שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָן. 

בְּסוֹף יוֹם הַלִּמּוּדִים קָרְאָה הַגִּ'ירָפָה אֶת שֶׁכָּתְבָה
הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, 
רוּחַ הַבְּרִיזָה נָשְׁבָה נוֹעֶזֶת, 
כְּמוֹץ נָזְפָה בַּמִּלִּים. 

בָּכְתָה הַגִּ'ירָפָה. דְּמָעוֹת טָפְחוּ תַּחַת רִיסִים אֲרֻכִּים,
בְּכֹחַ בְּקוֹשִׁי רֹאשָׁהּ הֶחֱזִיקָה אֶל-עַל.
כַּבְדּוּ הַדְּמָעוֹת, הִכְרִיעוּ גָּרוֹן וְצַוָּאר 
עַד שֶׁקָּצֶה סַנְטֵר אֶל אֲדָמָה נִכְנַע
מִלְּחָיֶיהָ נְחַלִים קְטֵנִים 
זָלְגוּ לִשְּׁלוּלִית שְׁקוּפָה.

בְּצַר לָהּ, אוּלַי מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ 
הֶאֱרִיכָה לָשׁוֹן בַּשְׂרָנִית, 
הַא, אֵיזוֹ הַפְתָּעָה! 
מְלוּחִים הָיוּ, רַעֲנָנִים – 
כְּיָם פָּתוּחַ אֶל שָׁמַיִם כְּחֻלִּים! 

חִיְּכָה הַגִּ'ירָפָה אֶל הַנְּמָלִים, צָחֲקָה
וּבִקְצֶה הַלָּשׁוֹן צִיְּרָה עֲנָנִים.