חיה בר-יצחק היא פרופסור מן המניין בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, ומכהנת כראש החטיבה לפולקלור וכראש אקדמי של ארכיון הסיפור העממי ע"ש דב נוי (אסע"י). במחקריה היא מתמקדת בסיפורת העם היהודית תוך דגש על אספקטים אתנוגרפיים ואספקטים פואטיים. פירסמה בהרחבה על סוגות כמו מיתוס, אגדה ומעשיה בספרות העממית וביצירות סופרים, ועל נושאים כמו התיישבות, הגירה ואתניות בישראל; הספרות העממית היהודית במזרח אירופה; ונשים ונשיות.

קישור לאתר אישיhttp://research.haifa.ac.il/~hbitzhak/
http://literature.haifa.ac.il/images/staff/hbar-itzhak.htm

קישור לדף מרצה http://ra2.haifa.ac.il/index.php/en/research-faculty/faculty-members.html

פירסמה תשעה ספרים ומאמרים רבים בעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, פולנית, אוקראינית ורוסית. וערכה את האנציקלופדיה לפולקלור יהודי Encyclopedia of Jewish Folklore and Traditions. שימשה ומשמשת כעורכת שותפה או כחברת מערכת של כתבי העת: חוליות, דפים למחקר בספרות, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, Cultural Analysis, Jewish Cultural Studies וכחברת מערכת ויועצת של Wayne State University Press, ושל סידרת מונוגרפיות של ספרות עם ישראל בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.

זכתה במיספר פרסים, מלגות ומענקי מחקר, וביניהם פרס הספר הלאומי-יהודי האמריקאי, פרס לרנר לתרבות יידיש, מילגת פולברייט, מילגת קורט ומענק מחקר של הקרן הלאומית למדעים ושל הועדה לתכנון ולתקצוב של המל"ג .

באוניברסיטת חיפה כיהנה כשלוש קדנציות כראש החוג לספרות עברית והשוואתית, כחברת הסנאט וועדותיו השונות, כחברת המועצה ללימודים מתקדמים, וכראש אקדמי של ספריית האוניברסיטה.

שימשה פרופסור אורח באוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, האוניברסיטה של מדינת פנסילבניה, אוניברסיטת אינדיאנה, ועמיתה במכון שמעון דובנוב בלייפציג.

בין ספריה:

Jewish Moroccan Folk Narratives From Israel (with A. Shenhar). Detroit: Wayne State University Press, 1993.

Jewish Poland—Legends of Origin. Detroit: Wayne State University Press, 2001.

Israeli Folk Narratives — Settlement, Immigration, Ethnicity. Detroit: Wayne State University Press, 2008.

Pioneers of Jewish Folkloristics in Eastern Europe. Ljubljana: Studia Mythologica Slavica–Suplementa, Scientific Research Center of the Academy of Science and Arts, 2010

Encyclopedia of Jewish Folklore and Traditions. New York: M.E. Sharpe (2 vols). 2013.

פולין אגדות ראשית, אתנופואטיקה וקורות אגדיים. תל-אביב: ספריית פועלים, 1996.

כוחו של סיפור, ספר היובל של אסע"י (עם עידית פינטל-גנסברג). חיפה: אסע"י—אוניברסיטת חיפה, 2008.

קישור לקורות חיים http://research.haifa.ac.il/~hbitzhak/cv.pdf

טקסטים משפיעים: מחקריהם של ש. אנ-סקי, דב סדן ודב נוי.

פרסומים: עד שלושה טקסטים בני פסקה מתוך פרסומים של המרצה וקישור אם קיים. (פרוזה, כ.אקדמית, תרגום, עריכה, שירה, ביקורת...) העיסוק באגדות הראשית מתמקד בחלק מן הקורות האגדיים של יהודי פולין: במיתוסים של הקהילה המספרים כיצד הגיעו היהודים לפולין, כיצד נתקבלו בה, היאך היה יהודי ולמלך פולין והביא לייסוד שושלת המלכות הפולנית המפוארת, כיצד הוענקו הפריבילגיות (הקיומים) ליהודם, היאך הייתה יהודיה למלכת פולין וכיצד הוקמו בתי-כנסת בקהילות השונות. אלו הם סיפורים בעלי אופי אתיולוגי, והם מבקשים להסביר את דרך החיים בהווה ולהצדיקה, תוך שימוש בסיפור המעגן אותה בעבר מקודש. ולחליפין, להשתמש בסיפור המתאר דרך חיים אידיאלית בעבר, ככלי נשק להשגת שינוי בחיי המצוקה בהווה. (פולין - אגדות ראשית, אתנופואטיקה וקורות אגדיים, תל-אביב: ספריית פועלים, 1996, 13-12).

Most of the pioneers of Jewish folklore studies in Eastern Europe were affiliated with one of three ideological currents (1) the stream that sought to solve the problem of the Jews through their integration, as full citizens, into the dominant nationality of the country in which they lived; (2) Zionism, which saw the solution in the rebirth of the Jewish nation and of Hebrew culture in Eretz Israel; and (3) several movements that advocated a national solution for the Jews in the Diaspora.

All of the pioneers of Jewish folklore studies, whatever their affiliation, shared a recognition of the importance of Jewish folk culture. The difference between them was expressed chiefly in the language in which they chose to write. Those who advocated integration wrote in the non-Jewish vernacular. The Zionists wrote in Hebrew. For both groups, their decision entailed translating folklore that circulated in Yiddish. In this way, their collection and study of folklore was enlisted in the service of their respective ideologies.

Those who transcribed folklore materials and published their work in Yiddish were Yiddishists, who were affiliated with various movements that advocated a national solution in the Diaspora and saw the Yiddish language as the unifying element of the modern Jewish nation. For them, too, folklore studies served their ideology. (Pioneers of Jewish Ethnography and Folkloristics in Eastern Europe, Ljubljana: Scientific Research Center of the Slovenian Academy of Sciences and Arts, 2010, 9-10).

In my studies of rural-settlement folklore I have focused on the periphery rather than on the center. My work concentrates on the legends that had practically not circulation in the country beyond the kibbutz community in which they crystallized and were retold. I have attempted to indicate the importance of these local legends for understanding and interpreting Israeli culture. An examination of the stories and the exposure of their symbolic dimension points to the complexity of the narrative of the local culture that these stories build, a complexity that expresses the ethos of Labor Zionism. (Israeli Folk Narratives, Settlement, Immigration, Ethnicity, Detroit: Wayne State University Press, 2005, ix-x).

הנחיה לקראת תארים מתקדמים

פנומנולוגיה של סמל תרבותי ביהדות — מקרה חקר: האבן בספרות חז"ל עידית פינטל-גינסברג 2000

אתרים במחוזות הזכרון — ספרי יובל של קיבוצים רוני כוכבי 2003

תבנית המעשיה בסיפורי חלום נשיים רווית ראופמן 2003

שירים מדברים — זהות, מגדר ואידיאולוגיה בשירי חיילים וחיילות ישראלים חיה מילוא 2010

קורסים: מבוא לספרות עממית

בין אגדת עם לאגדת סופר

נשים ונשיות בסיפורת עממית

מיתוסים ואגדות ראשית